פירוק חברה זרה מרצון
סיום פעילות של חברת חוץ שנרשמה בישראל שונה מסיום פעילות של חברה ישראלית, בכך שאין הוא בא לסיים את חיי החברה כישות תאגידית, אלא לשקף את מצב העסקים שלה בארץ, בעוד היישות התאגידית נשארת בארץ המקור.
לגבי חברת חוץ, כבר במעבר מהפקודה המנדטורית לפקודה בנוסחה החדש 1983, הוחרגה האפשרות למחיקת חברת חוץ (בעוד שלגבי חברה ישראלית בוטלה אפשרות מחיקת חברה רק בחוק החברות החדש ב-2000). בו בזמן, למעט אפשרות לפירוק ע"י בית משפט או פירוק בפיקוח בי"מ, לא מצוינת בחקיקה הדרך בה יש לנהוג כאשר חברת חוץ מעוניינת לסיים את פעילותה בארץ (ceasing to have registrable presence)
נשאלת השאלה מהו ההליך לסיום פעילות מרצון של חברת חוץ בארץ?
הפרשנות המקובלת היא שמאחר והמטרה שלשמה נרשמה החברה היא פומביות קיום הפעילות בארץ, הרי שעם סיום הפעילות יש למחוק את החברה (או לסמנה כלא פעילה). עם זאת, קיימת פרשנות אחרת, הגורסת כי מאחר ואין התייחסות מפורשת להוראת המחיקה, להבדיל מלגבי פירוק, יש לבצע פירוק ע"י בי"מ או בפיקוחו כדי לסיים את רישומה בארץ.
הממצאים הם שלצד נהלי סיום פעילות, אין חובה להליך פירוק בחברת חוץ, וזו ההמלצה של משרד המשפטים ליישום בארץ וכך נוהג רשם החברות כיום – יידוע סיום פעילות בלבד, בסייגים הדרושים.רציונלים למחיקת חברה
- שכנוע/מעין סנקציה נגד חברות שלא הגישו את הדיווחים הנדרשים לרשם החברות (מחיקת החברה תקשה עליה לפעול בארץ, במידה וכן פעילה)
- "ניקוי" מאגר רשם החברות מחברות שאינן פעילות
- "פינוי" שמות של חברות שאינם בשימוש ותפוסים כל עוד החברה פעילה
- השלמת הליך פירוק אם אין מפרק או שהושלם הפירוק ואין לחברה אפשרות להשלימו במסגרת הליך הפירוק.
- ביצוע הליך סגירת חברה בצורה מהירה וזולה ביחס להליך פירוק (זהו אינטרס מצד החברה)
רציונלים נגד שימוש בהליך של מחיקת חברה
- הטענה העיקרית היא, שבשונה מהליך פירוק, לא מתבצע תהליך מסודר של הסדרת חובות ונכסים, באופן שעלול לסייע להתחמקות מחובות, אי עמידה בהתחייבויות והשארת נכסים "תלויים" באוויר ללא בעלים. הטענה הנגדית היא שהחברה כישות תאגידית לא מפורקת וניתן להמשיך לתבוע אותה בארץ המקור.
הצגת הבעיה – בעייתיות תחולת סעיפי המחיקה על חברת חוץ
- באופן כללי, ההגדרה של "חברת חוץ" לא כלולה בהגדרה של "חברה".
- כך, במקומות שרוצים להחיל גם על חברת חוץ, מציינים זאת במיוחד, וראה לדוגמא את סעיף 9, 353א ו-354 לחוק החברות וסעיף 380 (ובתוכו גם סעיף 233) לפקודת החברות
- לעומת זאת, בסעיף 161 לפקודה למשל מוחרגת חברת חוץ, כאילו מלכתחילה כן נכללה בהגדרת המונח "חברה".
- סעיף 367 בחוק החברות מבטל את הפקודה למעט סעיפים מסויימים ובהם פרקי הפירוק (סעיפים 244-382 בפקודה), למעט סעיפים המחיקה (368-369).
- סעיף 380 בפקודה הנוכחית מחיל את כללי פירוק ע"י בי"מ ובפיקוחו על חברת חוץ שיש לה נכסים בישראל בין אם רשומה ובין אם לאו.
- יש לשים לב, במעבר מסעיף 239 בפקודת החברות הישנה לסעיף 380 בפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, צומצמה תחולת הסעיף, כך שמחיקה ופירוק מרצון לא יחולו על חברת חוץ, ובחוק החברות החרגה זו גם בוצעה במפורש באמצעות הוצאת סעיפים 368-369 מתוקפם (הגם שאלו נכנסים לכאורה לגדר טווח הסעיפים המצויין בסעיף 380 בפקודה וככל הנראה מוחרגים גם כן באמצעות הציון המפורש של הפירוק ע"י בית משפט ובפיקוחו).
- עם זאת, ניתן לכאורה, גם אם יש בכך קושי פרשנות רב, לקרוא את סעיף 380 כאילו רק השינויים המחוייבים חלים לגבי פירוק ע"י בי"מ ובפיקוחו, ולגבי מחיקה ופירוק מרצון יש להחיל את הסעיפים כפשוטם. הנימוק והסימוכין לכך הם שהסעיף מציין במפורש את מכלול הסעיפים בפרקים י"א-י"ז, הכוללים את סעיפי המחיקה והפירוק מרצון. יודגש שכשצריך, הסעיף מציין במפורש סעיף ספציפי (233), כך שניתן היה גם להחריג את הסעיפים שלגבי מחיקה ופירוק שלא בדרך של התייחסות ל"שינויים המחוייבים".
בחינה היסטורית מראה כי יש דעות לכאן ולכאן
בעד מחיקת חברת חוץ
- עמדתם של אפלבום וקיצינגר הגורסים כי בין היתר סעיפים 142-242ב לפקודה (כיום פרקים י"א עד י"ז) חלים על חברת חוץ.
- רשם החברות לשעבר ד"ר דנציגר גורס3 כי יש לקרוא את סעיף 239 עם דגש על המילים every company שבסעיף 239(1), שיש לקוראו ביחד עם סעיף 239(2). פרשנות זו נראית סבירה, הגם שכתוצאה מכך נוצרת כפילות מסויימת בתכולת סעיף 239(2) שניתן לפתור בכך שכפילות זו (של חברות חוץ שנרשמו בארץ) באה להדגיש את הלאו – את אלו שלא נרשמו וגם הן כלולות בסעיף 239(2) במידה ויש להם נכסים בארץ.
- עם זאת, אין להתעלם מהשינוי שפורט לעיל בביטול חלק מרכיבי ס' 239 הרלוונטיים במעבר לס' 380 בנוסח החדש של הפקודה ב- 1983 ואחריה.
- יצויין כי בהצעת החוק המקורית (ה"ח תשנ"ו מס' 2432) בס' 430(א) המוצע המתייחס להמשך תחולת הוראות פקודת החברות נכללו הוראות המחיקה לגבי כלל החברות ("פירוקה של חברה יהיה…בהתאם לקבוע בסעיפים 244-382 לפקודת החברות…") ואלו בחוק הסופי בסעיף 367 (א)(1) הוחרגו: "(א) פקודת החברות בטלה, למעט … (1) סעיפים …244 עד 367, 370 עד 382…"
נגד מחיקת חברת חוץ
- בשונה מחברה רגילה, מחיקת חברת חוץ משמעה חיסול החברה בארץ, ואין מקום להסדיר חיסול זה במחיקה בלבד, על כל משמעויותיו.
- הרציונל של שכנוע/מעין סנקציה לצורך הגשת הדיווחים הנדרשים לרשם החברות, כמעט ואינו קיים לגבי חברת חוץ
- סעיף 239(2), סעיף 380 בנוסח החדש, מחיל את פרקי הפירוק במפורש רק לגבי חברות חוץ לעניין פירוק על ידי בי"מ או פירוק בהשגחת בי"מ בלבד, ולא לעניינים אחרים, לרבות מחיקה.
- סעיף 239(2), סעיף 380 בנוסח החדש, מחיל את פרקי הפירוק במפורש רק לגבי חברות חוץ שיש להם נכסים בארץ, בין אם נרשמו בארץ ובין אם לאו. לגבי חברות בלי נכסים – אין כל הסמכה להחלת כלל פרקי הפירוק.
טיעוני תשובה לטיעונים נגד מחיקת חברה (אינטרסים של נושים)
בסיס התשובה היא שהנושים לרוב אינם נפגעים מהמחיקה:
- חבותו של כל נושא משרה וחבר בה תימשך לכל דבר ועניין ותיאכף בכל מקרה גם אחרי המחיקה כאילו לא חוסלה החברה (סעיף 368(ה) לפקודה).
- סעיף 369 לפקודה: ביהמ"ש רשאי להחזיר לפנקס חברה שנמחקה (עד 20 שנה מהמחיקה) כאילו לא נמחקה, לרבות כל הנחיה והוראה כדי להגיע למצב כאילו לא נמחקה, במידה ומצא כי:
- חברה או אחד מחבריה או מנושיה שראו עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה וגם
- החברה המשיכה בעסקיה או היתה מופעלת בעת שנמחק שמה, או
- ראה מטעם אחר שמן הצדק הוא להחזיר את שמה לפנקס
- עם זאת, ניתן לכאורה, גם אם יש בכך קושי פרשנות רב, לקרוא את סעיף 380 כאילו רק השינויים המחוייבים חלים לגבי פירוק ע"י בי"מ ובפיקוחו, ולגבי מחיקה ופירוק מרצון יש להחיל את הסעיפים כפשוטם. הנימוק והסימוכין לכך הם שהסעיף מציין במפורש את מכלול הסעיפים בפרקים י"א-י"ז, הכוללים את סעיפי המחיקה והפירוק מרצון. יודגש שכשצריך, הסעיף מציין במפורש סעיף ספציפי (233, (כך שניתן היה גם להחריג את הסעיפים שלגבי מחיקה ופירוק שלא בדרך של התייחסות ל"שינויים המחוייבים".