רואה החשבון אומר כי "סגר" את החברה, אך באומרו כן כוונתו למעשה שסגר את תיקי החברה במס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי ועל כן מבחינת פקיד השומה ומבחינת הביטוח הלאומי אכן החברה "סגורה", אך מבחינה משפטית היא אינה "סגורה", כל עוד לא יתבצע הליך פירוק מתאים שבסופו החברה תוכרז כמחוסלת משפטית.
בעל המניות מבין לכאורה כי נפטר בזה מחברתו וממשיך בחייו העסקיים, בזמן שהחברה ממשיכה להתקיים משפטית וצוברת חובות שבסופו של דבר יידרשו ממנו ואף יטילו עליו אישית מגבלות לא מבוטלות.
בישראל ישנן שתי דרכים עיקריות לפירוק חברה: פירוק חברה מרצון במקרה והחברה יכולה לפרוע חובותיה בתוך 12 חודשים או פירוק חברה בידי בית המשפט לרוב במקרים בהם אין הסכמה לפרק את החברה ו/או כאשר החברה אינה סולבנטית. במקרה של חברת חוץ שהפסיקה את פעילותה בישראל, הדרך היחידה היא גריעתה ממרשם החברות.
בלא מעט מקרים, סיפק הרגולטור דרכים להתמודד עם המצב המתואר בכתבה זו כך שניתן לפטור את החברה מחובותיה שנצטברו ולהביאה לידי חיסול משפטי, תוך התאמת ההליך לפי העניין. חשוב מאוד לא להשתהות ולהקפיד לפרק ו/או לגרוע חברה, מיד עם סיום פעילותה העיסקית.
רואה החשבון אומר כי "סגר" את החברה, אך באומרו כן כוונתו למעשה שסגר את תיקי החברה במס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי ועל כן מבחינת פקיד השומה ומבחינת הביטוח הלאומי אכן החברה "סגורה", אך מבחינה משפטית היא אינה "סגורה", כל עוד לא יתבצע הליך פירוק מתאים שבסופו החברה תוכרז כמחוסלת משפטית.
בעל המניות מבין לכאורה כי נפטר בזה מחברתו וממשיך בחייו העסקיים, בזמן שהחברה ממשיכה להתקיים משפטית וצוברת חובות שבסופו של דבר יידרשו ממנו ואף יטילו עליו אישית מגבלות לא מבוטלות.
בישראל ישנן שתי דרכים עיקריות לפירוק חברה: פירוק חברה מרצון במקרה והחברה יכולה לפרוע חובותיה בתוך 12 חודשים או פירוק חברה בידי בית המשפט לרוב במקרים בהם אין הסכמה לפרק את החברה ו/או כאשר החברה אינה סולבנטית. במקרה של חברת חוץ שהפסיקה את פעילותה בישראל, הדרך היחידה היא גריעתה ממרשם החברות.
בלא מעט מקרים, סיפק הרגולטור דרכים להתמודד עם המצב המתואר בכתבה זו כך שניתן לפטור את החברה מחובותיה שנצטברו ולהביאה לידי חיסול משפטי, תוך התאמת ההליך לפי העניין. חשוב מאוד לא להשתהות ולהקפיד לפרק ו/או לגרוע חברה, מיד עם סיום פעילותה העיסקית.
במדינת ישראל ישנן מאות אלפי חברות רשומות, חלקן הארי הן חברות פעילות, אך חלק לא מבוטל הן חברות שאינן פעילות, קרי חברות הרשומות דה פקטו בפנקס החברות, אך אינן פעילות במס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי או חברות חוץ שהפסיקו את פעילותן בארץ. כתבה זו תתמקד בחברות שאינן פעילות.
לא אחת אני נתקל במקרים בהם בעלי מניות או בני משפחתם (כאשר בעל המניות נפטר), מגלים לפתע כי על אף שנאמר להם מפורשות ע"י רואה החשבון הנאמן שלהם כי הוא "סגר" את חברתם והיא אינה פעילה עוד, החברה "חיה ובועטת" וצברה חובות של אלפי שקלים אותם הם נדרשים לשלם לרשם החברות, שאם לא כן יופעלו נגדם אישית סנקציות שאין להקל בהן ראש.
מקרים אלו נובעים מחוסר הבנה בסיסית, שכל עוד החברה רשומה בפנקס החברות ואינה נכנסת להליך פירוק, חברה זו ממשיכה להתקיים מבחינה משפטית ובכלל כך לצבור חובות הנובעים מאגרה שנתית שלא שולמה לרשם החברות.
רואה החשבון אומר כי "סגר" את החברה, אך באומרו כן כוונתו למעשה שסגר את תיקי החברה במס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי ועל כן מבחינת פקיד השומה ומבחינת הביטוח הלאומי אכן החברה "סגורה", אך מבחינה משפטית היא אינה "סגורה", כל עוד לא יתבצע הליך פירוק מתאים שבסופו החברה תוכרז כמחוסלת משפטית.
בעל המניות מבין לכאורה כי נפטר בזה מחברתו וממשיך בחייו העסקיים, בזמן שהחברה ממשיכה להתקיים משפטית וצוברת חובות שבסופו של דבר יידרשו ממנו ואף יטילו עליו אישית מגבלות לא מבוטלות.
בישראל ישנן שתי דרכים עיקריות לפירוק חברה: פירוק חברה מרצון במקרה והחברה יכולה לפרוע חובותיה בתוך 12 חודשים או פירוק חברה בידי בית המשפט לרוב במקרים בהם אין הסכמה לפרק את החברה ו/או כאשר החברה אינה סולבנטית. במקרה של חברת חוץ שהפסיקה את פעילותה בישראל, הדרך היחידה היא גריעתה ממרשם החברות.
בלא מעט מקרים, סיפק הרגולטור דרכים להתמודד עם המצב המתואר בכתבה זו כך שניתן לפטור את החברה מחובותיה שנצטברו ולהביאה לידי חיסול משפטי, תוך התאמת ההליך לפי העניין. חשוב מאוד לא להשתהות ולהקפיד לפרק ו/או לגרוע חברה, מיד עם סיום פעילותה העיסקית.
כל הזכויות שמורות © מייק&אספיר ושות’
האתר נבנה ועוצב ע״י Upper
