הדין החל בכל הנוגע למזונות הוא הדין האישי.
לגבי יהודים המזונות נפסקים בהתאם להלכה היהודית, כאשר ההלכה היהודית קובעת חובת תשלום מזונות הכרחיים על ידי האב.
המזונות נחלקים בדרך כלל לדמי מזונות בסיסיים כאשר עליהן נוספות הוצאות נלוות הקשורות לילד, הוצאות חינוך והוצאות רפואיות.
סכום המזונות יכול להיקבע בהסכמה בין ההורים ובהיעדר הסכמה יש לפנות לערכאות השיפוטיות.
מזונות ילדים משולמים עד הגיע הילד לגיל 18, כאשר מקובל להפחית את דמי המזונות ל-1/3 עד לסיום השירות הצבאי. במקרים חריגים ניתן יהיה לדרוש תשלום מזונות גם מעבר לגיל זה.
מזונות ילדים נקבעים על פי מספר קריטריונים, ביניהם הצרכים הספציפיים של הילד, רמת החיים אליה הוא הורגל, המצב הכלכלי של ההורים ועוד.
כמו כן, קיים הבדל בגישות בין בתי הדין הרבניים הדנים במזונות לבין בתי המשפט לענייני משפחה ולכן לערכאה השיפוטית בה נדונה שאלת המזונות יש גם השפעה מכרעת.
נתון נוסף המשפיע על גובה דמי המזונות הוא הסדר חלוקת המשמורת, כאשר ככל שהסדרי ההתראות של האב עם הילד רחבים יותר כך נהוג להפחית את דמי המזונות שישלם עבורו.
מזונות ילדים נפסקים עבור הילדים ולא עבור ההורה ועל כן השיקול המנחה את הערכאות השיפוטיות בפסיקת מזונות הוא “טובת הילד”.
קביעת דמי המזונות עבור ילדים היא אינה סופית, במובן שניתן לפנות שוב לבית המשפט או לבית הדין הרבני בבקשה להפחתתם או להעלתם, אם ניתן להוכיח שהתקיים שינוי נסיבות מאז ניתן פסק הדין או מאז נחתם הסכם בעניין מזונות.
