הוצאת דיבה עלולה לפגוע בשמו הטוב של האדם ובכבודו ואף לפגוע במטה-לחמו. נוכח הפגיעה הקשה שעשויה להיגרם למושא לשון הרע, נחקק חוק איסור לשון הרע.
מהו לשון הרע?
על פי הגדרת החוק, איסור לשון הרע מוגדר כביזוי ו/או השפלה של אדם בשל מעשיו או תכונותיו. החוק מגדיר לשון הרע גם כפגיעה במשלח ידו של האדם, מתוך הכרה כי פעמים רבות תפגע הוצאת הדיבה גם במקור פרנסתו של הנפגע.
נהוג לחשוב כי לשון הרע יכול לבוא לידי ביטוי אך ורק בכתב או בע"פ. אולם, בפועל חוק איסור לשון הרע מגדיר לשון הרע כהתבטאות פומבית כלפי אחר אשר יכולה לבוא לביטוי בשלל דרכים- בכתב, בע"פ ואפילו על ידי ציור או השמעת קול/צליל.
על אף האמור בחוק ועל אף שבית המשפט רואה בחומרה פגיעה בשמו הטוב של האדם, לא כל מקרה של לשון הרע יגרור בהכרח גם פסיקת פיצויים כספיים. הסיבה לכך נעוצה בהגבלת חופש הביטוי, עיקרון חופש הביטוי הוא עיקרון יסוד במשפט הישראלי, מאחר שפסיקת פיצויים בשל לשון הרע מהווה באופן אוטומטי הגבלה של עיקרון זה, בית המשפט לא ימהר לפסוק פיצויים בגין לשון הרע גם אם התובע יוכיח ללא עוררין כי נפגע בשל הפרסום.
בחוק איסור לשון הרע קיימים סעיפים הכוללים הגנות למפרסם לשון הרע. כלומר- מצד התובע, עליו להוכיח כי מדובר בהוצאת דיבה, אולם לא די בכך, לאחר שהתובע הוכיח כי אכן מדובר בלשון הרע, עובר נטל ההוכחה לנתבע. רק אם הנתבע לא יצליח להוכיח כי עומדת לו אחת מההגנות שבחוק, יוכל התובע לזכות בפיצוי בשל הוצאת דיבה.
להלן, אפרט חלק מההגנות העיקריות שמקנה החוק.
ההגנות שבחוק:
גם מקריאה ראשונית של חוק איסור לשון הרע, ניתן להבחין כי חלק משמעותי ממנו מורכב מהגנות החוק עבור המפרסם. מטרתו של החוק היא לאזן בין שמו הטוב של התובע ובין חופש הביטוי של הנתבע.
הגנת האמת בפרסום- בניגוד למה שרבים נוהגים לחשוב, לא די בהוכחה כי הפרסום הוא אמיתי. עם זאת, החוק אכן מקנה חשיבות לאמיתות הפרסום וקובע הגנה למפרסם כאשר הפרסום הוא אמיתי (או שהמפרסם האמין באמת ובתמים באמיתותו) ויש עניין או צורך ציבורי בפרסום.
הגנת תום הלב- ראשית, על המפרסם להוכיח שפעל בתום לב, כלומר עליו להוכיח שהפגיעה לא נעשתה בזדון. נוסף על חובת תום הלב עליו להוכיח בין היתר, כי פעל לנוכח חובה מוסרית, חוקית או חברתית כלשהי או שפעל במסגרת הבעת דעה על תפקיד רשמי או ביקורת אומנותית/ספרותית. מטרתה של הגנה זו למעשה, היא להוכיח כי המפרסם פעל במסגרת הבעת דעה או ביקורת לגיטימית.
חשוב לציין כי תביעת לשון הרע תידחה, גם כאשר הייתה למפרסם כוונה לפגוע, כל עוד עומדת לו הגנת אמת הפרסום. כאשר הוכיח הנתבע כי הוא סבר שדבר הפרסום הוא אמת והיה בו עניין ציבורי, כוונת הנתבע אינה רלוונטית.
מאידך, אם לנתבע לא עומדת כל טענת הגנה ואמירתו פורסמה ברבים ופגעה בתובע או שיש בה פוטנציאל לפגיעה בתובע, ייתכן כי התביעה תתקבל. כמו כן, בית המשפט רשאי על פי שיקול דעתו לפסוק פיצויים גם במקרה בו לא הייתה הוכחת נזק.
חוק איסור לשון הרע רצוף הגנות עבור הנתבע ופסיקת בית המשפט משכללת בדרך כלל הן את ההגנות הקיימות לתובע והן את עיקרון חופש הביטוי אל מול הפגיעה שנגרמה לתובע. לכן, בניהול התביעה, הן כתובע והן כנתבע, חשוב לפנות לעו"ד המתמחה ומבין בתחום על כל רבדיו.
למשרדנו ניסיון רב בניהול הליכים בעילת עוולת לשון הרע ולרשותכם עומד גם פורום המשרד בנושא.
כל הזכויות שמורות © מייק&אספיר ושות’
